משנה: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם אוֹ עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וּמָכַר בַּשַּׁבָּת גָּנַב וּמָכַר לַעֲבוֹדָה זָרָה גָּנַב וְטָבַח בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו 31a וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו גָּנַב וְטָבַח וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח לִרְפוּאָה אוֹ לַכְּלָבִים הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצָא טְרֵפָה הַשּׁוֹחֵט חוּלִין בָּעֲזָרָה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בִּשְׁנֵי אֵילּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בטלה כל העדות. והוא פטור והן פטורין. ואפי' חזרו והוזמו גם האחרונים אח''כ אין משלמין שהרי כבר הוכחשו בעדותן דכיון שלא גנב לא טבח ואהכחש' לא מיחייבי דגזירת הכתוב דלא מיחייבו אלא בהזמה בעמנו הייתם שהוא בגופה של עדות. וכ''ש שאם הוזמו שנים הראשונים בתחלה שעדות שניה לאו כלום היא ולא מיחייבי אהזמה שלה אלא שבזמן שלא הוזמו שניהן אלא אחד בטלה כל העדות אבל כשהוזמו שניהם לא בטלה עדות ראשונה אלא משלמין כפל:
בטלה עדות שניה. והוא משלם כפל משום דיש כאן עדות ראשונים והן פטורים דאין העדים נעשים זוממין עד שיזומו שניהם:
והאחרונים משלמין תשלומי שלשה. וה''נ כגון שהוזמו אחרונים תחילה מהא טעמא דלעיל:
מתני' משלמין לו את הכל. מוקי לה בבבלי כגון שהוזמו על הטביחה בתחלה דאחר שהוזמו על הגניבה ממילא בטלה לה עדות הטביחה דשמא בעלים מכרוהו לו וא''כ כי מתזמי עלה אמאי משלמו:
ר''ש פוטר בשני אלו. בטריפה ובחולין בעזרה דקסבר ר''ש שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה דגמר מטבוח טבח והכן. אבל לרפואה ולכלבים שחיטה ראויה היא דאי בעי מצי אכיל מיניה ואין הלכה כר''ש:
וטבח ומכר ואח''כ מת אביו וכו'. האי לא הוה צ''ל למתני דפשיטא דמשלם שהרי כבר נתחייב קודם שמת אביו וקודם שהקדיש אלא משום דתני בסיפא במתני' דלקמן מת אביו ואח''כ טבח ומכר דפטור ולאשמועינן דבעינן וטבחו כולו באיסור תנא לה נמי ברישא לחיובא:
וטבח ומכר ביום הכיפורים. דביום הכפורים אין חילוק ואפי' בטבח משלם דאין זדונו אלא כרת וכגון דלא אתרו ביה ולא לקי דקי''ל חייבי מלקות שוגגים חייבין בתשלומין אבל חייבי מיתות ב''ד אפי' שוגגים פטורין מן התשלומין:
ומכר בשבת. אבל טבח לא משלם דקם ליה בדרבה מיניה וכן לע''ז:
מתני' על פי שנים. כלומר שנים מעידין אותו שגנב:
משנה: גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶן וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים אֵילּוּ וָאֵילּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים כֶּפֶל וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. נִמְצְאוּ הָאַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְהֵם מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה. אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם בָּֽטְלָה עֵדוּת שְׁנִייָה. אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם בָּֽטְלָה כָל הָעֵדוּת שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בטלה כל העדות. והוא פטור והן פטורין. ואפי' חזרו והוזמו גם האחרונים אח''כ אין משלמין שהרי כבר הוכחשו בעדותן דכיון שלא גנב לא טבח ואהכחש' לא מיחייבי דגזירת הכתוב דלא מיחייבו אלא בהזמה בעמנו הייתם שהוא בגופה של עדות. וכ''ש שאם הוזמו שנים הראשונים בתחלה שעדות שניה לאו כלום היא ולא מיחייבי אהזמה שלה אלא שבזמן שלא הוזמו שניהן אלא אחד בטלה כל העדות אבל כשהוזמו שניהם לא בטלה עדות ראשונה אלא משלמין כפל:
בטלה עדות שניה. והוא משלם כפל משום דיש כאן עדות ראשונים והן פטורים דאין העדים נעשים זוממין עד שיזומו שניהם:
והאחרונים משלמין תשלומי שלשה. וה''נ כגון שהוזמו אחרונים תחילה מהא טעמא דלעיל:
מתני' משלמין לו את הכל. מוקי לה בבבלי כגון שהוזמו על הטביחה בתחלה דאחר שהוזמו על הגניבה ממילא בטלה לה עדות הטביחה דשמא בעלים מכרוהו לו וא''כ כי מתזמי עלה אמאי משלמו:
ר''ש פוטר בשני אלו. בטריפה ובחולין בעזרה דקסבר ר''ש שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה דגמר מטבוח טבח והכן. אבל לרפואה ולכלבים שחיטה ראויה היא דאי בעי מצי אכיל מיניה ואין הלכה כר''ש:
וטבח ומכר ואח''כ מת אביו וכו'. האי לא הוה צ''ל למתני דפשיטא דמשלם שהרי כבר נתחייב קודם שמת אביו וקודם שהקדיש אלא משום דתני בסיפא במתני' דלקמן מת אביו ואח''כ טבח ומכר דפטור ולאשמועינן דבעינן וטבחו כולו באיסור תנא לה נמי ברישא לחיובא:
וטבח ומכר ביום הכיפורים. דביום הכפורים אין חילוק ואפי' בטבח משלם דאין זדונו אלא כרת וכגון דלא אתרו ביה ולא לקי דקי''ל חייבי מלקות שוגגים חייבין בתשלומין אבל חייבי מיתות ב''ד אפי' שוגגים פטורין מן התשלומין:
ומכר בשבת. אבל טבח לא משלם דקם ליה בדרבה מיניה וכן לע''ז:
מתני' על פי שנים. כלומר שנים מעידין אותו שגנב:
הלכה: וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֵזִיד בְּחֵלֶב וְשָׁגַג בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּשֵּׁם רִבִּי שְּׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כְּדֵי רִשָּׁעָתוֹ. שְּׁנֵי דְבָרִים מְסוּרִין לְבֵית דִּין הַתּוֹפֵס אֶחָד מֵהֶן. יָצָא דָבָר שֵּׁמָּסוּר לַשָּׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
הזיד בחלב ושגג בקרבן. שידע שהוא חלב ולא ידע שחייבין עליו חטאת:
יצא דבר שמסור לשמים. כרת שמסור לשמים הוא ולא לב''ד לפיכך מחייבינן ליה גם בעונש קרבן דעל כרת הוא בא ולוקה על המזיד ומביא קרבן על מה ששגג דבכה''ג לא מיעטי' קרא:
התופש א' מהן. כלומר צריך שיהא אתה תופש אחד מהן ולא לחייבו בשתיהן:
שני דברים מסורין לב''ד. במיתה המסורה לב''ד או במלקות התם הוא דאמרינן שאם נתחייב בשתים מיתה וממון או מלקות וממון:
רבי בון וכו'. כלומר דמשני דהא טעמא דאינו מיחייב משום שתי רשעיות משום דכדי רשעתו כתיב משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות:
מתרין בו. משום חלב ולוקה ומביא נמי קרבן הואיל ושוגג בקרבן הוא שמעת מינה דמחייבינן ליה בשתי עונשין ואמאי קאמר ר' יוחנן לעיל דמשלם ואינו לוקה:
גמ' ולא כן אמר ר' אבהו וכו'. עיקרה דהאי מילתא בפ''ז דתרומות ובפ' אלו נערות הלכה א' ושם אמר רבי יוחנן לעיל מינה דבמקו' מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה ופריך עלה ולא כן אמר וכו' ואגב דמיירי במתני' בחילוק מחייבי מיתות ומלקיות מייתי לה הכא וכן קשיא ממתני' על ר' יוחנן לפי הס''ד דקתני ומכר בשבת אבל טבח לא והכי מייתי נמי לקמן לדר''י אסיפא גנב וטבח בשבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source